כולם כמעט רוצים ילדים. לרוב האנשים נעשה ברור בשלב מסוים בחייהם שהגיע הזמן להתיישב, להתחתן, ולהקים משפחה. ההחלטה הזאת היא למעשה רגע גדול מאוד. מהרגעים האלה בחיים, שאין לנו מושג כמה עוד עומד להתגלגל ולהגיע לפתחינו, בעקבות ההחלטה המאוד בנאלית הזאת. כביכול יש לנו זמן להתכונן. יש את זמן הזוגיות ללא ילדים, וגם אח"כ יש עוד 9 חודשי הריון, ואפילו כשתינוק נולד, יש לנו עדיין זמן להתחיל לעכל, ולהבין עד כמה החיים עומדים להשתנות. מעתה, יש אדם זעיר שתלוי בנו. חיים שלמים שנמצאים באחריותנו. כל כך הרבה מגולם ביצור הקטן, הציפיות שלנו, הפחדים שלנו, האמונות שלנו. ואמת אחת גדולה וחשובה, שצריך להבין כשאנו צועדים לעולם ההורות: אנחנו כבר לא רווקים הוללים. מעכשיו יש לנו אחריות על חיים שלמים של ילד, ולרוב של מספר ילדים.
בעולם של חינוך ילדים והורות, יש המון גישות שונות ומגוונות, החל ממשטר צבאי מסודר ועד גישות חופש מאפשרות ומכילות, וכל זוג מוצא את הדרך שמתאימה לו בעולם הגדול והמבלבל הזה. ובמהלך הדרך שאנו צועדים בה כהורים, לעיתים מתבהרים לנו הדברים, אך לעיתים דווקא הולכים ומסתבכים, לכיוונים לא צפויים.
במהלך השנים, פגשתי הורים רבים, שהיו מאוד נוכחים בהורות שלהם, ורצו לאפשר לילדים שלהם לחקור ולגלות הכל בעצמם. הם גם רצו לתת לילדיהם, כל מה שלא היה להם כילדים, ולכן מאוד נמנעו מלסרב, או לא לאפשר לילדים לממש את הרצון שלהם. הורים אלה מאוד הופתעו ועמדו חסרי אונים מול ילדים דעתניים, שלמדו להגיב בבכי בצעקות ובדרמות, בכל פעם שלא קיבלו את מבוקשם.
הורים אחרים רצו מאוד להמשיך בחיי הזוגיות שלהם, או להמשיך לבנות קריירה תובענית, ממש כפי שהיה לפני הילדים. אלא שאז הילדים היו צריכים למשוך תשומת לב בכל דרך אפשרית, או להפך, להעלם, ולהפריע כמה שפחות.
אנחנו מאוד מאמינים בהורות נוכחת, משמעותית, מתוך הבנה שזה התפקיד שלנו בשלב הזה של חיינו. בחרנו להיות הורים, ואנחנו רוצים לבלות עם ילדינו, ללמד אותם על העולם, ולתת להם ארגז כלים התנהגותי, רגשי, ויצירתי עד כמה שניתן. אנחנו גם מאפשרים לילדים המון חופש, כשהגבולות ברורים להם. הם לומדים, מתנסים וחוקרים את העולם, כשאנחנו שם כדי לדאוג להם, ולתת להם יד בקטעים הקשים, וגם בקטעים השמחים. יחד עם זאת, הילדים שלנו יודעים לכבד את האחר, ולכבד את הסביבה שלהם. והם יודעים שמניפולציות רגשיות לא עובדות עלינו.
אז מה הגישה שלנו על רגל אחת? לפתוח בפני הילד כמה שיותר עולמות תוכן. לחשוף את הילדים לאמנויות שונות, למוזיקה, לתנועה, וליצירה. לא בכוח, אלא בעשיה משותפת ובדרכים יצירתיות. לבלות הרבה זמן איכות בטבע, במים, בהרים, ובשדות. כשנמצאים בטבע, הילדים יכולים להשתולל, לחקור מרקמים, ריחות ותחושות. יש להם תחושת חופש אמיתית שאינה תלויה במתקנים רועשים ומוגזמים. הגירויים מותאמים ולא יוצרים הפרעות קשב, אלא להיפך מווסתים קשיים בוויסות החושי. בטבע כפות הרגליים חשות את האדמה, את הדשא, את המים, וזה הדבר שאנחנו הכי זקוקים לו. הילדים לומדים כל כך הרבה כשאנו מתווכים להם את תופעות הטבע השונות, בלמידה שהיא חוויתית ומוחשית. והכי חשוב, יש להם מרחב מתאים להוציא אנרגיה, לרוץ, לקפוץ, להתגלגל ולשמוח.
ומה ילדים הכי אוהבים? לשחק! אצלנו כל בוקר היה נפתח במשחק משפחתי, וכל אחה"צ גם שיחקנו, במשחקי קלפים, משחקי קופסא, ומשחקי חשיבה, בכל גיל בהתאמה לשלב ההתפתחותי שהילדים היו בו. יש היום המון משחקים נהדרים, שעובדים על כל המיומנויות הקוגניטיביות שילדים זקוקים להן, לפי שלבי התפתחות שונים. פעם, הייתי צריכה להמציא משחקים, לגזור, להדביק ולניילן. גם זה יכולה להיות כיף מאוד לעשות עם הילדים, אבל לא הכרחי, פשוט כי הכל כבר קיים.
כמובן שנוסף על מילוי הצרכים הבסיסיים וההתפתחותיים של הילד, אנחנו רוצים לפתח שיח רגשי ותקשורת בריאה בינינו. אנחנו רוצים להקשיב באמת, וגם ללמד את הילד להקשיב. אנחנו מדברים בשפה של הרגש, חולקים חוויות מהיומיום, והופכים את הילד לשותף בתכנים שמתאימים לגילו. אפשר לפתח שיח רגשי בריא, לא רק מחוויות היומיום שלנו, אלא גם בעקבות קריאת ספר יחד, נסיעה ברכב או צפייה משותפת בסרט.
אחד הדברים שהכי מקשים על התקשורת עם ילדינו, הוא המסכים השונים שהשתלטו על חיינו. כשאנחנו במסך, אנחנו לא קשובים, וגם כשהילד במסך הוא שקוע ולא יכול לשמוע אותנו. משלל סיבות רצוי למתן ולהגביל מאוד את זמן המסכים בבית, שלנו ושל ילדינו, אבל כשאנחנו רוצים לייצר שיח, לבקש משהו, או שצריכים את תשומת הלב מכל סיבה שהיא, כדאי להקפיד ששני הצדדים פנויים, ולא שקועים במסך.
הדבר האחרון שאתייחס אליו פה, הוא להבין את הצורך האמיתי של הילד, ולנסות למצוא לו פתרון. ממש כמו שאם לילד שלי כואב הראש, אני אנסה להבין אם הוא לא שתה מספיק, לא אכל, או זקוק למנוחה. אני לא אתן לו אקמול שיעביר את כאב הראש, כיוון שהכאב בא להתריע על בעיה שצריך להתייחס אליה. באותו אופן, אם ילד בוכה כי לא קיבל מה שרצה, הפתרון לא יהיה לתת לו מה שביקש, אלא להבין מה הצורך הלא ממומש שלו, חיבוק, משחק, זמן משותף...
לסיכום, עולם ההורות והחינוך שנכנסים אליו ללא הכנה מוקדמת, הוא עולם גדול ומורכב, ולעיתים גם מאיים, מתיש ומתסכל. יש הרבה מה לעשות, כדי להפוך את העולם המשפחתי שלנו מייסורים ומאבקים, לזמן איכותי, כייפי ונעים. במקום שאלה יהיו שנים קשות, הזמן הזה יכול להפוך לזמן של חוויות משפחתיות טובות, וזכרונות שמחים שישארו איתנו לעד.
