שנה מטורפת של מסע, שהוביל אותנו להתנסות בדרך חיים חדשה, והביא אלינו את ההבנה, שאנחנו יכולים לייצר חיים בכל מקום שנרצה. אנחנו יכולים לעשות חברים וקהילה, יכולים לייצר פרנסה, יכולים להמשיך לגלות עולמות חדשים, ולתת לילדים שלנו חינוך מסוג אחר. משני שכירים, שכבר שנים קמים לאותה עבודה כל בוקר, הפכנו לאמיצים יותר, והעזנו ליצור משהו חדש. הצורך החזק של קהילת המשפחות הישראליות בחינוך, פגש בדיוק את החוזקות הכי בולטות שלנו, והביא אותנו לפתוח מסגרת חינוכית בפאי, בתאילנד. כמה מרגש להביא לידי ביטוי את החוזקות שלנו סופסוף, ולהרגיש שאנחנו עושים משהו משמעותי. שאנחנו מביאים את כל הידע והניסיון שלנו, ואורזים אותו הפעם למען ילדים, שזקוקים ליציבות הזאת, לתחושת השייכות לקבוצת ילדים, ללמידה, להעשרה ולהמון ידע עולם. בשלושת החודשים האחרונים עשינו כל כך הרבה. הבאנו סדנאות חיצוניות מעולות, יצאנו לימי חוץ, פעם לבריכה, פעם לסדנת בישול תאילנדי, פעם לאגרוף תאילנדי ופעם טיול למיני לגולף. היו לנו גם סדנאות תאטרון, שירה בג'יבריש, מוזיקה, היפ הופ, קונטקט, סדנת הכנת תכשיטים, מיינדפולנס, יוגה, ומשחקים באנגלית. הייתה לנו גם עבודה בחוברות, וגם למידה חוויתית של גאוגרפיה, של שיטות מחקר, ושל ידע עולם. הילדים למדו להכין מצגות בתחומי הלמידה ולהציג אותן בפני קהל אוהד. המון שעות של יצירה, בחומרים ומרקמים שונים ומגוונים, שהפכו את המסגרת שלנו לגלריה לאומנות, ומילאו את הקירות ביצירות מרהיבות.
הבקרים נפתחו במעגל של משחקים חברתיים ומשחקי גיבוש, שיתוף ושיח. את הארוחות הכינו הילדים, והיו שותפים מלאים בכל התפעול השוטף. המרחב שיצרנו בשבילם, הרגיש בית אמיתי. בית חינוך.. בית שבו הילדים ניגשים למקרר, מוציאים את המצרכים לארוחה, חותכים סלט, הופכים חביתות במחבת, מכינים עוגה, וגם שוטפים כלים ומסדרים אחריהם.
הכי מרגש היה לראות את הילדים נפתחים, עוברים תהליכים משמעותיים של גדילה, מתנסים בעולמות השונים שהגשנו להם, לומדים ומשילים את ההתנגדויות ואת החששות שהגיעו איתם בהתחלה.
הפכנו לחבורה גדולה ומגובשת. ממשפחה של שישה הפכנו למשפחה של עשרים. ואת כל מה שעשינו עם הילדים שלנו בעשור האחרון, הרחבנו ועשינו עכשיו עם ילדים של חברים יקרים, שנתנו בנו אמון, תמכו ופירגנו לכל אורך הדרך.
ואת כל הדבר המדהים הזה, החלטנו לקחת איתנו, ולהמשיך אותו בגואה, והפעם לחצי שנה. בעוד כחודש נעזוב את ממלכת גן העדן של תאילנד, ניפרד מ"פאי וייבס" ונצא אל השנה השניה שלנו, עונה שניה בגואה, הפעם עם "גואה וייבס".
החיים האלה יכולים להיות מרגשים כמו לונה פארק ענק לילדים ולמבוגרים. לפעמים כדאי להעיז ולפרוץ את המוכר והידוע, לטוס לארצות רחוקות, ופשוט לראות מה יקרה...
לפני שנה לא יכולתי לדמיין שכך תיראה השנה הזאת, את כמות החוויות ואת עוצמת הרגשות שנחווה. היו המון סיבות לא לעשות את הדבר המטורף הזה, חלקן כלכליות וחלקן אחרות. אני מודה על האומץ ללכת נגד כל התפיסות המגבילות, ומאחלת לכולנו להצליח תמיד לבחור בבחירה האמיצה, ולעשות גם דברים שלא האמנו שנוכל לעשות. השנה האחרונה הוכיחה לי שהכל באמת אפשרי. אפשר למצוא את אהבת חייך, את כל מה שחיפשת באדם שאית
ו תחלוק את חייך, אפשר ללדת שני זוגות תאומים מעלפים, אפשר לגדל אותם ביחד באהבה גדולה, ואפשר גם לקחת את כל החבילה הזאת למסעות בעולם.
חד משמעית זה דורש לעשות ויתורים, החלטות קשות, ולעבור משברים. לנשק בהתחלה הרבה צפרדעים, לעבור טיפולים מבאסים, פרוצדורות רפואיות קשות או להשתמש בחסכונות.
אז הלוואי שנמשיך לחיות את החלום, להצליח ביחד לעבור את הקשיים (תמיד יש קשיים ומכשולים), והכי חשוב לגדול ולהתפתח למקומות טובים, ולהביא את הכישרונות שלנו לעולם.