הרגע הזה שבו מגיעים שוב לים. יש רגע כזה, שבו המים הצלולים פרושים לרגלייך, נושקים לחופים הלבנים, מוסתרים על ידי עצים בשלל גוונים של ירוק. השילוב הזה של מי טורקיז, חופים לבנים ועצי קוקוס, משרה כל כך הרבה רוגע. ואז עוד רגע, שבו פושטים את הבגדים, וברגע הבא כפות הרגליים על החול הנעים, הרך, המכיל. ואז רגע השיא, שבו כל הגוף נטבל באמבט העצום הזה, שמרגיש בריא וממלא בחיוניות, מחדש, שוטף את כל הלכלוך החיצוני, ומסלק את כל העומס הפנימי. כל כך שקט ושליו, שאתה שומע את הנשימות של עצמך. ואז לוקח עוד נשימה. אין טרדות, אין פחדים, אין רגשות שליליים. הים הזה מרפא את כל המכאובים, וברגע הזה אתה מרגיש שלם. מנסה לספוג כמה שיותר מהתחושות האלה, מרחש המים, מהצבעים הנעימים, מהרכות, מוקף בהרמוניה של הטבע. צחוק הילדים המתרוצצים ברקע, הכל יפה כל כך על רקע התכול הזה. אין צריך. רק יש. יש הכל. וכל מה שצריך נמצא פה עכשיו ברגע הזה.
top of page
הורות. חינוך. מסע
bottom of page