ישנם מספר עקרונות שאני משתמשת בהם בעבודתי כגננת שילוב שמתאימים לכל מי שעוסק בהורות ובחינוך. באופן אישי, תמיד פחות התחברתי לשיטת ההוראה הפרונטאלית, גם כתלמידה וגם כמורה/גננת בחינוך המיוחד ובחינוך הרגיל. כך שאני מאמינה גדולה בדרכי הוראה מגוונות, ובהעברת האחריות ליצירתיות לילדים. אחת המטרות שלי כאשת חינוך, הינה לאפשר לילדים לבטא את היצירתיות שלהם, ואני כמורה משפיעה על תרבות היצירתיות בכיתה או בגן. כמו כן אני מאמינה, שתגמול יתר יוצר אצל הילדים מנגנון ריצוי, אשר פוגע ביכולות ובהישגים, וגם ביצירתיות, אבל בעיקר פוגע ביכולת של הילדים לייצר את מנגנוני המוטיבציה הפנימית שלהם.
בעבודתי כגננת שילוב עליי להכין את הילדים לקראת כיתה א' ולקדם אותם בתחומים שהם מתקשים בהם. בכל מפגש אני משלבת חומרי יצירה שונים, משחקים בגן ובחצר, ספרי ילדים, תנועה וגם שימוש באייפד. שימוש זה בדרכי הוראה מגוונות מייצר עניין בלמידה אצל הילדים, וכך אני מובילה אותם ללמוד ולצמצם פערים, בדרך של משחק הנאה והתנסות. הילדים מכירים את האותיות והמספרים דרך עבודה בחימר ובגואש, מרחיבים את אוצר המילים שלהם דרך ספרים ומשחקים, ולומדים אסטרטגיות חשיבה דרך אתגרים שאני מציבה בפניהם. אני לא נותנת להם מדבקות בסוף המפגש, כפי שרוב הגננות עושות, ועדיין הם מאוד רוצים לבוא לעבוד איתי, פשוט כי הם נהנים מהמפגש. אני לא מייצרת אצלם לחץ להצלחה, אלא הנאה מהתנסות, ותחושה בטוחה, ואני נזהרת שלא יפעלו מתוך רצון לרצות אותי, אלא מתוך רצון טבעי לעשייה ולמידה.
דוגמא ליישום של חשיבה כזאת הייתה כשרציתי לקחת את העיקרון של למידה דרך פרויקט, והתחלתי בפרויקט שקרוב לחיי הילדים באילת, הוא ים סוף. הגשתי לילדים ספרים, דפדפנו בהם וקראנו קצת רקע על אזור אילת והטבע הרב שיש סביבנו. חיפשנו באינטרנט סרטונים ותמונות שעניינו את הילדים, וכל ילד בחר חיה ללמוד עליה. סיפרתי לכל ילד את העובדות החשובות על החיה שבחר ועניתי על שאלות שעניינו אותו בנושא. בחרנו יחד תמונה טובה של בעה"ח, וציירנו יחד קודם בעפרון, ואז בצבעי מים. הסברתי להם מראש שנעשה מספר ניסיונות לצייר את אותו ציור, ובכל פעם ננסה לשים לב לעוד פרטים, כדי לשפר ולדייק. כמו כן הסברתי שנלמד את הנושא לאורך זמן, ושבסוף השנה הם יציגו את מה שלמדו בפני שאר ילדי הגן. הילדים שאיתם עבדתי, היו הרבה פעמים בעלי קשיים שפתיים, כך שהאתגר להשתמש בשפה ולעמוד לספר בעצמם בפני קהל היה אתגר גדול עבורם, אבל בכל זאת החלטתי לנסות. הפרוייקט היה מדהים, אבל נקטע בעקבות הקורונה.
חשוב לי להוסיף, שבעיניי, ילדים הם באופן טבעי יצורים מלאי שמחת חיים ומלאי דמיון וחשיבה יצירתית. ותפקידנו כאנשי חינוך הוא לאפשר את התכונות האלה, ולתת להם מרחב ומסגרת להביע את הרצונות שלהם, ולפתח אותם בכיוון בונה. מערכת החינוך הקיימת, עסוקה רוב הזמן בלדכא את היצירתיות הזו, בניסיון לתבנת את הילדים, וליצור אחידות וצייתנות. בדרך זו, נוצר לחץ עצום הן על המורים והגננות, שקורסים תחת נטל המטלות והציפיות, והן על התלמידים, בדיוק מאותה סיבה. תמיד ידעתי שאפשר ליצור מסגרת חינוכית אחרת, שתראה במורה מישהו שיכול להנחות ולכוון את הרצונות והתשוקות של הילדים ללמידה, עצמאות, בנית תהליכים, חדשנות ויצירתיות, ובימים אלה אנחנו עוסקים בהגשמת החלום הזה. המרכז החינוכי שלנו בפאי, תאילנד, היה המקום אליו ניקזנו את כל שאיפותינו ואת כל כישרונותינו בתחום החינוך. אחרי עונה כזאת, החלטנו להקים את המרכז החינוכי גם בגואה, בהודו, וגם שם בנינו עולם חינוכי שהוא אנחנו, בהתחשב בתנאי המקום השונים. בשלב הזה, אנחנו מרגישים שהיינו רוצים לעזור להרבה יותר משפחות ללמוד מאתנו מהידע ומהניסיון שצברנו, בתחומי החינוך, ההורות והמסע, ולכן עסוקים בקינון הדבר הבא שלנו.